טבע דומם

וְאֶת יְרוּשָׁלַיִם לְחַלֵּק, כֵּן, כְּמוֹ פֶּלַח
הָרִמּוֹן אוֹ הַפּוֹמֶלָה, לְקַלֵּף לָהּ אֶת
הָעוֹר עַד הָרִירִית, אוֹ הָרִמָּה, לְפָרֵק
לְהַתִּיר תַּחְבּוֹשׁוֹת, וּשְׁקָרִים חִלּוֹדָתִיִּים.
אִם אֶשְׁכְּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם, אֶשְׁכַּח אֶת חַיֵּינוּ
כָּאן, אֶת אֱלֹהֵי הַפַּחַד, אֶת הָאֲוִיר הַמָּלֵא
זְעָקוֹת. אֶהֱיֶה חַיָּל מְחַיֵּךְ כְּמוֹ זוֹנָה
לְתַיָּרִים תּוֹחֲבֵי פֶּתֶק לַכֹּתֶל, דּוֹלָר
לֶאֱלֹהֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת, גֵּרַת
הַהִיסְטוֹרְיָה, אָבְדוּ שְׁמוֹתֶיהָ כִּדְמֵי
מֵת, כִּדְמֵי הַמֵּתִים, שְׁכָבוֹת שֶׁל שִׁכְחָה.
אִם אֶשְׁכְּחֵךְ, אֶשְׁכַּח אֶת הַשּׁוֹטְרִים
הַמַּכִּים נַעַר מְדַמֵּם, אֶת מְעַנֵּי הַשַּׁבָּ”כּ
אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם, אֶת חַיֵּינוּ הַמְּדֻשָּׁנִים
בֶּעָפָר מִמֶּנּוּ בָּאוּ גַּם הֵם, אִם אֶשְׁכְּחֵךְ
אֶכְתֹּב שִׁירֵי טֶבַע דּוֹמֵם.