סינקופת יארנטון

גַּנְגְּרֶנַת סְתָו
וְחֹשֶׁךְ מְמַהֵר
כְּמוֹ טִיחַ
מִתְפּוֹרֵר, זְהַב
עָלִים לְמַרְגְּלוֹת
הַשִּׂיחַ, חֲלוּדָה
פּוֹשֶׁטֶת בֶּחָצֵר.
אָדֹם הוּא הָעֵץ
לְיַד הַגָּדֵר, נִטְמַנְתִּי
בַּחֹשֶׁךְ בְּתוֹךְ
מִטָּתִי, הִתְרוֹצַצְתִּי
בָּרֹאשׁ מִנּוֹשֵׂא
לְנוֹשֵׂא, לָחַשְׁתִּי
שְׂפַת אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם
כָּאן אִתִּי, לָחַשְׁתִּי
שְׂפַת אֲנָשִׁים
שֶׁיַּקִּישׁוּ מָחָר
עַל דַּלְתִּי
(לוּ יַקִּישׁוּ מָחָר
עַל דַּלְתִּי)