כְּמוֹ דָּגִים מִתַּחַת לַקְּרוּם הַשָּׁבִיר
שֶׁל הַמַּיִם, סְבִיב אַלְמֹג מַצְמִידִים פִּיּוֹת
לֶאֱכֹל שָׁכְבוּ הַגְּוִיּוֹת, שְׁמֵנוֹת בַּכָּחֹל
סְבִיב גְּוִיַּת אִשְׁתּוֹ דַּוְקָא, “אִמָּא, אֲנִי לֹא
יָכוֹל יוֹתֵר” הוּא פּוֹעֶה, וְאֵלַת הַגְּוִיּוֹת מְנַסָּה
לְלַטְּפוֹ, כְּאִלּוּ אֵין הוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִמּוֹ מֵתָה
מִזְּמַן, כְּאִלּוּ אֵין הוּא יוֹדֵעַ שֶׁיִּבֵּב לְאִשְׁתּוֹ
כְּאִלּוּ אֵין הוּא יוֹדֵעַ שֶׁרָצָה רַק לִטּוּף
כָּלְשֶׁהוּ, כְּאִלּוּ אֵין הוּא יוֹדֵעַ שֶׁלֹּא הוּא
יִבֵּב אֶלָּא בְּנוֹ, כְּאִלּוּ אֵין הוּא יוֹדֵעַ שֶׁבְּנוֹ
לֹא אוֹמֵר מִשְׁפָּטִים כָּאֵלֶּה, כָּל הַחַיִּים לְפָנָיו
(מְגֻלָּמִים בְּמִשְׁפָּט)