מקהלה יושבת

הָהּ, נָשִׁים יָפוֹת, טוֹבוֹת וַחֲטוּבוֹת בְּגִיל
הָעֲמִידָה, טָסוֹת לַאֲתָרֵי פְּלָאִים וְאַגָּדָה
אוֹתָם אַף פַּעַם לֹא נִרְאֶה, רַק בְּסִרְטֵי
הַתְּעוּדָה, וְכַאֲשֶׁר אַתֶּן שָׁבוֹת, נָשִׁים טוֹבוֹת
וְשׁוֹאֲלוֹת בְּחֵן: “נוּ, הִתְגַּעֲגַעְתֶּם אֵלֵינוּ?”
אֲנַחְנוּ מְשִׁיבִים בְּלִי חֵן: “לֹא, מַמָּשׁ לֹא
הִתְגַּעֲגַעְנוּ אֲלֵיכֶן, וְלֹא שֶׁיָּפְיְכֶן אֵינוֹ
מוֹשֵׁךְ עֲדַיִן, וְלֹא שֶׁטַּעַמְכֶן לֹא מְעַנְיֵן
עֲדַיִן, אֲבָל אֲנַחְנוּ לֹא מִתְגַּעֲגְעִים כְּבָר
אֲלֵיכֶן”, אָז אַתֶּן שׁוֹאֲלוֹת בִּתְמִיהָה מְחֻנֶּכֶת
מְחֻיֶּכֶת, אֲפִלּוּ מְגַחֶכֶת: “אִם כֵּן, בֶּאֱמֶת לֹא
רְצִיתֶם שֶׁנַּחְזֹר?” וַאֲנַחְנוּ אוֹמְרִים בְּלִי חֵן, אֵין
לָנוּ כְּבָר חֵן, אִבַּדְנוּ אֶת הַחֵן, וִתַּרְנוּ עַל הַחֵן
נִמְאַס לָנוּ, זֶבֶל הַחֵן: “לֹא, לֹא אִכְפַּת לָנוּ מִכֶּן
גַּם אִם לֹא תַּחְזְרוּ, וִתַּרְנוּ עֲלֵיכֶן, מִזְּמַן וִתַּרְנוּ
עֲלֵיכֶן. יָתֵר עַל כֵּן, הִשָּׁאֲרוּ לָכֶן בִּמְחוֹזוֹת
הַפֶּלֶא וְהַתֹּם, אֲפִלּוּ עַד הַבְּלוּת וְהַזִּקְנָה
הִתְבּוֹסְסוּ שָׁם בַּקִּנְאָה שֶׁלָּנוּ, הִשָּׁאֲרוּ בַּקַּנְיוֹנִים
שָׁם מִתְקַבְּצוֹת כָּל בַּעֲלוֹת זְכֻיּוֹת הַיֶּתֶר
וּבַעֲלֵיהֶן הַנֶּהֶנְתָנִים, וַאֲנַחְנוּ נֵשֵׁב כָּאן בַּגִּנָּה
עֵינֵינוּ עֲרָפֶל, שִׂכְלֵנוּ מִתְבַּלְבֵּל, קוֹלֵנוּ
מִצְטָרֵד, חָלוּד כְּמוֹ בַּרְזֶל, אֲנַחְנוּ לֹא מִתְלוֹנְנִים
עִם ווֹדְקָה שְׁפוּכָה וְשִׁירִים עַל מַהְפֵּכָה שֶׁלֹּא
תִּהְיֶה נַקְמָנִית וְלֹא תִּהְיֶה אַכְזָרִית וְלֹא תִּהְיֶה
מְדַמֶּמֶת, כִּי לֹא תִּהְיֶה בִּכְלָל, וְלֹא אִכְפַּת לָנוּ
כְּלָל כַּמָּה הִתְאַמַּצְתֶּן עַד שֶׁהִשַּׂגְתֶּן אֶת זְכֻיּוֹת
הַיֶּתֶר שֶׁלָּכֶן, וְכַמָּה וִתַּרְתֶּן עַל בּוּשָׁה, כְּדֵי לְנַצֵּל
אֶת זוּלַתְכֶן וּלְהִנָּצֵל מִפִּטּוּרִים (וְאַחַר כָּךְ
לְהִתְנַצֵּל עַל מִי שֶׁהֻקְרַב בִּשְׁבִילְכֶן), וְכַמָּה הִזַּעְתֶּן
וְכַמָּה הִתְבַּזֵּיתֶן וְכַמָּה נוֹרָא הָיָה מִבְּחִינַתְכֶן תָּמִיד
מַתַּן הַשֵּׁרוּתִים לַשַּׁלִּיטִים (גַּם הֵם חַסְרֵי חֵן, גַּם
הֵם חַסְרֵי חֵן), אָכֵן, הִשָּׁאֲרוּ שָׁם וַאֲנַחְנוּ נֵשֵׁב
סְבִיב הַמְּדוּרָה, וְעֵינֵינוּ עֲרָפֶל, אֲבָל בְּלִי הַדְּקִירָה
בְּמַדְקְרוֹת בַּרְזֶל מְלֻבָּנוֹת, וּבְלִי לוֹמַר לִילָדֵינוּ שֶׁאֵין
לָהֶם מַזָּל, מַזָּל כָּזֶה שֶׁיֵּשׁ לְיַלְדֵיכֶן, לָכֵן, בְּלִי לְהַעֲלִיבְכֶן
(אוֹ בְּעֶצֶם לָמָּה לֹא לְהַעֲלִיבְכֶן?) אַל תַּחְזְרוּ. תְּנוּ לִחְיוֹת
אֶת חַיֵּי הַחֶרְבּוֹן, בְּלִי חֶשְׁבּוֹן, אֲבָל תְּנוּ לָנוּ חַיִּים בְּלִי
עֶלְבּוֹן