2. [כמה תמימה]

כַּמָּה תְּמִימָה וְלֹא יָפָה אוֹמֶרֶת
כְּמוֹ מִתְעַמֶּלֶת בַּחשֶׁךְ כְּגַנָּב
מִתְעַלֶּמֶת מִפָּנֶיהָ בְּאַשְׁמָה כְּפוּיָה אוֹמֶרֶת זֹאת
אוֹמֶרֶת צָרִיךְ לֶאֱסֹף אֶת כָּל הָעִתּוֹנִים מִכָּל הַיָּמִים
וְהַשָּׁנִים וְהַמֵּאוֹת מִכָּל הָאֲרָצוֹת
בִּמְקוֹם לִכְתֹּב אַחַר סֵפֶר הִיסְטוֹרְיָה חָסֵר הִיא
חוֹשֶׁבֶת לְסַמֵּן בְּעֵט יָבֵשׁ אֶת הַהוֹכָחוֹת. אֶת הָאוֹר
בְּבַקָּשָׁה. שֶׁאֶפְשָׁר יִהְיֶה בִּרְצִינוּת לַעֲבֹד עַל הָעוֹלָם
אֲנִי מִתְכַּוֶּנֶת. לֶאֱסֹף. כָּל הַזְּמַן לַעֲסֹק. אֶת הָאוֹר. לָמָּה אַתָּה
מַבִּיט? אוּלַי הִיא מַסְמִיקָה וְיֵשׁ בָּהּ צְעָקָה נִמְתֶּקֶת
וְאֹמֶץ לְנַשֵּׁק, קַשְׁיוּת הָעֹרֶף הַכַּפּוֹת הַמַּזִּיעוֹת. כַּמָּה יָפָה
בַּהִתְפָּרְקוּת. בַּדְּמָעוֹת שֶׁמְּכַסּוֹת עַל הַפָּנִים.
שָׁנִים. שָׁנִים
רָצִים. רָזִים. לֹא יְשֵׁנִים.
הָעֲלוּבִים וְהָאשֶׁר
מוּטָב אַבְהוּת הַיְּעָרוֹת הַנִּבְנִים כְּפִיתוֹמִים
וְאַדִּירִים כְּמוֹ שְׁרִירִים בְּסֵפֶר אֲנָטוֹמְיָה
נְשִׁימָתָם הוֹד הֶעָרִים הַמְכֹעָרוֹת רַעַד
הַגְּשָׁרִים.הַמַּחְצָבוֹת נוֹגְסוֹת.
הָרִים, זֵעָה עֵירֻמָּה עוֹלָה מִן הַבָּתִּים
אֹפֶק הָעֶרֶב תַּנּוּר הַלֶּחֶם הַגָּדוֹל לֹא רַחֲמִים
לָמָּה לָנוּ. לֹא רַחֲמִים