כְּבָר שָׁנִים שֶׁיֵּשׁ לִי שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי
רֹאשׁ. בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁהֵם יְשֵׁנִים וַאֲנִי
עֵר, נוֹדֵד בַּבַּיִת, בּוֹדֶה נְקָמָה חֲמוּצָה
מִדָּם, מְחַכֶּה לַשֵּׁנָה הַמְּתוּקָה, אֲנִי שׁוֹמֵעַ
אֶת נְשִׁימוֹתֵיהֶם שׁוֹמְרוֹת עָלַי. כָּכָה חַיָּה
לִי הַנְּשָׁמָה כְּמוֹ כַּדּוּר פּוֹרֵחַ מֵעַל
שְׁנֵי מַבְעֲרִים. (אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ
עַל מָה הֵם חוֹלְמִים
הַלְוַאי לֹא עָלַי)