פוּי (שיר לסולנים ומקהלה)

ילדה:
עֵת צְבָאֵנוּ, צְבָא-הָעָם-הַחוֹזֵר-לְאַרְצָם
אָמַר לְמוֹרָיו שֶׁל הָעָם הַכָּבוּשׁ בְּאַרְצוֹ
מַה לִּקְרֹא וּמַה לֹּא, הָיוּ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם
בְּתוֹכֵנוּ, הַרְבֵּה מְאֹד בְּנֵי אָדָם
שֶׁאָמְרוּ לַצָּבָא הַמְצַנְזֵר: פוּי!

ילד:
עֵת צְבָאֵנוּ, צְבָא-הָעָם הָאַכְזָר
גָּזַל אֲדָמוֹת מִן הָעָם הַמְצֻנְזָר
עֵת קָרַץ הַבַּגַ”ץ הָעֶלְיוֹן ‘אֲשֶׁר לַבִּטָּחוֹן
לַבִּטָּחוֹן’, וְהַזֶּבַח נִמְצָא לוֹ רָאוּי,
גַּם אָז הָיוּ בֵּינֵינוּ דֵּי הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם
שֶׁאָמְרוּ: פוּי.

אשה:
עֵת צְבָאֵנוּ, צְבָא-הָעָם הַכּוֹבֵשׁ
עָצַר אֲלָפִים בְּנֵי הָעָם הַכָּפוּי
בְּלֵילוֹת פַּחַד וְרַעַד, וּבְחָסוּת
הָעִתּוֹן הַמָּצוּי, הָיוּ בֵּינֵינוּ עוֹד
אֲנָשִׁים שֶׁאָמְרוּ לַצָּבָא הַיּוֹרֵשׁ: פוּי,

גבר:
עֵת צְבָאֵנוּ, צְבָא-הָעָם הַטָּהוֹר
הִתְעַלֵּל כַּצָּפוּי, בִּשְׁמוֹ שֶׁל הָאֵל
הָאֶחָד, בַּהֲמוֹן עֲצִירָיו, בְּנֵי הָעָם
הַכָּבוּשׁ, בְּחָסוּת צַוֵּי מַעֲצָר

גֵּרוּשׁ, הַפְקָעָה, סְגִירָה, הֲרִיסָה
עִנּוּי, הָיוּ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁאָמְרוּ
לַצָּבָא הַגִּבּוֹר: פוּי

מקהלה:
עֵת הָעָם הַכָּבוּשׁ גָּוַע בַּצָּמָא
מֵעֶלְבּוֹן הָרָעָב, בַּמַּחֲנוֹת, בַּמַּחְסוֹמִים
בְּלִי רוֹפְאִים בַּכְּפָרִים, בְּלִי תְּרוּפוֹת בֶּעָרִים
עֵת יַלְדֵיהֶם בָּכוּ בֶּכִי צָרוּד בַּמִּסְתָּרִים
וּבֵית הַמִּשְׁפָּט הָעֶלְיוֹן שָׁתַק, וְהַפַּרְלָמֶנְט צָחַק
וְהָעִתּוֹן מָחַק, כְּבָר לֹא הָיוּ מִי שֶׁאָמְרוּ פוּי
אוּלַי הָיוּ, אֲבָל קוֹלָם הָיָה רָפוּי
הֲרֵי הֶאֱמִינוּ מִתְּחִלָּה רַק בְּפוּי