כרגיל, בבוקר, לאחר פיגוע

הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, עַם סְגֻלָּה, וְהִנֵּה גַּם הַשֶּׂה
לָעוֹלָה. הִפְקַרְתִּי אֶת בְּנִי לַמּוֹהֵל, רוֹעֵד מִבֶּהָלָה
נָתַתִּי לְהַטִּיל בּוֹ מוּם מִטַּעַם הַשֵּׁבֶט. כַּמָּה אֲנִי
שׂוֹנֵא אֶת הַר הַמּוֹרִיָּה וּבְכָל זֹאת מִדֵּי בֹּקֶר
אֲנִי מֵבִיא אוֹתוֹ לִלְמֹד חֶשְׁבּוֹן, תּוֹרָה וַעֲבוֹדָה
זָרָה, כַּפּוֹ הָרַכָּה בְּכַפִּי, וּבְהַרְבֵּה הֲקַלָּה אֲנִי חוֹשֵׁב
שֶׁרֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה וְשַׂר הַבִּטָּחוֹן וְהָרָמַטְכָּ”ל בַּדֻּבּוֹן
וְהָאַלּוּף הַנָּבוֹן וְהַמָּחָ”ט הָרִבּוֹן וְכָל עוֹזְרֵיהֶם, גַּם אִם
הֵם דּוֹרְכִים וְשׂוֹרְפִים וְהוֹרְסִים וְרוֹצְחִים, בְּכָל זֹאת הֵם
מַבְטִיחִים אֶת שְׁלוֹמוֹ שֶׁל הַנַּעַר הָרַךְ וַאֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתוֹ
שָׁם מִתּוֹךְ אֱמוּנָה שְׁלֵמָה בָּאַיִל וּבַמַּלְאָךְ וּבַשּׁוֹמֵר
הָרוּסִי, וּבְעוֹד מִכָּל הַמַּקְלְטִים קוֹל אָסוֹן וְקוֹל
צְוָחָה עוֹלֶה, קוֹל נָקָם וְקוֹל שִׂמְחָה עוֹלֶה,
אֲנִי חוֹזֵר לִמְלֶאכֶת הָעֹצֶר, מִי יִחְיֶה וּמִי לֹא יִחְיֶה
(אֲנִי ה’ אֱלֹהֵיהֶם בְּמִלּוּאִים), שָׂם אֶת מִבְטַחִי בִּרְשִׁימַת
הַחִסּוּלִים, שֶׁתִּמְנַע אֶת מְכוֹנִית הַתֹּפֶת הַבָּאָה, וְאִם לֹא
אֶת הַבָּאָה, אָז אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, אוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, אוֹ
אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, אוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, אוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ
אוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, אוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ, אוֹ אֶת זוֹ שֶׁאַחֲרֶיהָ.
אֵין לִי תְּהִלָּה אֲבָל גַּם אֵין לִי בְּחִילָה, לֹא אִכְפַּת לִי מֶה
הָיָה בַּהַתְחָלָה, מַה יִּהְיֶה הַסּוֹף, חַיֵּי רֶגַע שֶׁל הַנֶּצַח, צוּר
יִשְׂרָאֵל וְהֶסְפֵּדוֹ, עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר
עָשָׂה לְךָ אֲדֹנָי נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ: קְצָת שִׁירִים, אִחוּלֵי
הַחְלָמָה לַפְּצוּעִים, מְצַפִּים כַּמּוּבָן לִנְקָמָה וּבְעִקָּר
לְעוֹד אֲדָמָה, עוֹד אֲדָמָה. דְּמָעוֹת כְּבָר אֵין לָנוּ אֲבָל
הַדָּם עוֹד לֹא נִגְמַר וְהוּא דָּבִיק וְהוּא מָלוּחַ וְהוּא חַם
בּוֹאוּ בּוֹאוּ יְלָדִים, בְּנֵי אַבְרָם וּבְנֵי שָׂרָה, בְּנוֹת יִפְתָּח,
הַבֶּן זוֹנָה: כָּל הָאָרֶץ הִיא שֶׁלָּנוּ, הָהּ קִרְיָה נֶאֱמָנָה
לְעַם סְגֻלָּה, כַּמָּה מֻגְלָה